היום לפני 100 שנה בדיוק אישרה מדינת טנסי את התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, ובכך אושר התיקון שהעניק לנשים את זכות הבחירה. בדבריי בפאנל לציון התאריך, הסברתי איך ולמה הזכות הזאת, שנראית מושרשת ומבוססת, רלוונטית עד היום במאבקן של נשים חרדיות בישראל על הזכות להיבחר במפלגות המייצגות את קהילתן, והצבעתי על הקווים המשותפים לשני המאבקים. ריבוי נקודות הדמיון הוא מדכא ואופטימי כאחד. צפו/האזינו לנימוקי הטענה הזאת בהרצאתי, כאן.
האזינו לשיחה עם ד״ר קארין לוי במסגרת הפודקאסטים של ״אקדמיה לשוויון״ שבה אני מתארת כיצד ומדוע נולד המאבק לשילוב של חרדים באקדמיה (והיום גם חרד״לים) ללא הפרדה בין המינים, ואת מצבו היום. השיחה הוקלטה באוקטובר 2018 בדירתה המזמינה של המראיינת בצ׳לסי, ניו יורק.
בשיחה מוזכרים ממצאים אמפיריים חדשים המקעקעים את טענת המועצה להשכלה גבוהה בדבר ההתנגדות הגורפת של חרדים ללימודים מעורבים – ממצאיה של ד״ר נטע ברק קורן, עליהם אפשר לקרוא את הדיווח של אור קשתי ב-PDF כאן (ע׳ 1) וכאן (ע׳ 2), או באתר הארץ כאן, ואת המחקר האקדמי עצמו כאן.
בזמן קיום ההקלטה עוד טרם קיבלנו את תשובת המל״ג לבקשתו לפרטים נוספים, במסגרת העתירה לבג״ץ נגד ההפרדה בין המינים במסלולים האקדמיים. התשובה מפתיעה בקיצנויותה. אפשר לקרוא את הדיווח ב-PDF כאן (ע׳ 1) וכאן (ע׳ 2) או בקישור כאן.
חוקרים באקדמיה עתרו בדרישה לשבץ גם מרצות במסלולי הלימוד לחרדים ולצמצם את ההפרדה בין המינים במוסדות לכיתות הלימוד בלבד. השופטים קבעו כי יש להקטין ככל הניתן פערי שוויון
בג״ץ החליט בשבוע שעבר בנוגע לעתירה העוסקת במוסדות להשכלה גבוהה לחרדים בישראל. השופטים אליקים רובינשטיין, מני מזוז ועינת ברון קבעו כי על המל״ג לנהוג בשקיפות רבה יותר בנושא ולהביא לידיעת הציבור את פרטי התוכנית לקראת חידושה בשנת 2016, על מנת שהעותרים וגורמים נוספים יוכלו להעביר טענות בנושא. בהחלטתם כתבו השופטים כי ההצעה תובא לעיון הרבים עד שלושה חודשים בטרם הדיון בה במל״ג, וכי ״ההצעה תכלול אמות מידה לפעולת האוניברסיטאות והמכללות על פי לקחים שיופקו, וכן מידע על מאמצי פיקוח אקטיביים (פקחים) והתייחסות לתלונות, ותוכנית פיקוח המשכית״.
העתירה הוגשה על ידי ד״ר יופי תירוש, שמובילה מאבק בהפרדת הנשים במוסדות החרדיים כבר תקופה ארוכה בערוצים שונים, פרופ׳ אביעד קליינברג, פרופ׳ רחל גלי צינמון, פרופ׳ פניה עוז זלצברגר, פרופ׳ דפנה יואל, פרופ׳ חנה הרצוג, פרופ׳ הנרייט דהאן כלב, פרופ׳ ז׳וזה ברונר, פרופ' דיוויד קרצמר ופרופ׳ אורן יפתחאל. הם יוצגו על ידי עורכי הדין אורנה לין, חגי קלעי ואסנת לונגמן.
העותרים מחו על מה שהם רואים בו כאפליה במסלולי הלימוד לחרדים, על כך שבאותם מוסדות לימוד לא משובצות נשים ללמד גברים, ודרשו כי המועצה להשכלה גבוהה, שר החינוך ושר האוצר ינמקו ״מדוע לא תותנה המשך תקצובו והשתתפותו של מוסד אקדמי במסגרת התוכנית לשילוב חרדים בכך שיפעל לשיבוץ מרצות״. עוד דרשו העותרים כי המל״ג תנמק מדוע לא מופעלים מסלולי הלימוד השונים לשני המינים. כיום, חלק מתוכניות הלימוד במוסדות החינוך החרדיים מוצעות לנשים בלבד או לגברים בלבד, בגלל ההפרדה בין המינים. העותרים דרשו עוד כי ההפרדה בין המינים במוסדות תתקיים בכיתות הלימוד בלבד, ולא בבנייני הלימוד, קומות לימוד, שערים או ברזיות או בימי לימוד ושעות לימוד.
במהלך הדיון בעתירה אמר השופט מזוז כי ״העתירה הוגשה בזמנה… היום הבעיה הונחה על השולחן ושמה תמרור אדום לא להיסחף עם התהליך הזה״. בעקבות העתירה ועוד בטרם הדיון בבג"ץ, פרסמה המל"ג הנחיות חדשות לכלל המוסדות האקדמיים, האוסרות על כל הפרדה למעט בכיתות הלימוד עצמן, וכן אוסרות על הפרדה באנשי הסגל, ועל אפליה בקבלה לעבודה של נשים בשל חוסר יכולתן ללמד בכיתות הגברים.
בהחלטתם כתבו השופטים כי ״אין חולק, כאמור, כי הנושא של שילוב חרדים בהשכלה הגבוהה ובעקבותיה בתעסוקה הוא חיוני, וכי המאמץ להשיגו הוא מבורך. כמובן נחוץ לקיים איזונים ראויים באופן שיצמצם ככל הניתן שאלות שוויון העולות מטבע ההפרדה בין נשים לגברים, אשר כנראה אין מנוס ממנה בחלק ניכר מן התכניות בהן מדובר כדי שיצטרפו אליהן חרדים, נשים וגברים״.
יוזמת העתירה, ד״ר יופי תירוש, אמרה ל״הארץ״ כי ״יש תוכנית חומש שבונים עכשיו למערכת ההשכלה הגבוהה לשנים הבאות. בית המשפט אמר שאת התוכנית הזאת, ככל שזה נוגע למח״רים (מסגרות חרדיות) צריך להעמיד לדיון לציבור ולעיון הציבור״. היא רואה בעתירה הישג משום שלדבריה, ״העתירה גרמה להנעתו של תהליך של קביעת איזון נכון וקפדני יותר בין הזכות לשוויון לבין האינטרס החשוב של שילוב חרדים".
תוכנית המח״רים, נגדה הוגשה העתירה, נוסדה על ידי היו״ר היוצא של הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות״ת), פרופ׳ מנואל טרכטנברג, במטרה להביא לשילוב חרדים בהשכלה הגבוהה ובשוק העבודה. מטרתה להעביר את האחריות על הלימודים האקדמיים לחרדים ממכללות קטנות שנפתחו בירושלים ובבני ברק – אחת מהן של בתו של הרב עובדיה יוסף, עדינה בר שלום, לאחריות האוניברסיטאות והמכללות הציבוריות.
לפי נתונים שהוצגו בכנסת, בשנה שעברה למדו 5,000 סטודנטים חרדים במוסדות להשכלה גבוהה ובשנה הבאה צפוי מספרם לעלות ב-60% ל-8,000. לפי הנתונים שהוצגו, הוקמו עשרה קמפוסים חרדיים בשנת הלימודים תשע"ג בתוך מוסדות אקדמיים קיימים, ובהם באוניברסיטה העברית, בטכניון, בבצלאל, במכון לב ובמכללות מתוקצבות נוספות, ובאוניברסיטת בר־אילן צפוי להיפתח מרכז נוסף.
חרדים באקדמיה: סוף לאפליה המגדרית?
המל"ג הודתה כי בחלק ממוסדות ההשכלה הגבוהה המיועדים לחרדים מונהגת הפרדה בין אנשי המנהלה, כך שסטודנטים מקבלים שירותים מגברים בלבד, וכן ציינה כי הדיווחים על אפליה של מרצות בקבלה לעבודה "מטרידים". בהנחיות החדשות שפירסמה המל"ג נאסר במפורש על כל הפרדה מגדרית למעט בכיתות הלימוד עצמן. "מדובר בהישג ראשון, אך אין להסתפק בו"
מורן רגב, 18.3.2015
הישג בעקבות הגשת עתירה לבג"ץ: המל"ג הוציאה הנחיות חדשות ובהן אסרה על הפרדה בין גברים ונשים, למעט בכיתות הלימוד של המסלולים החרדיים. כמו כן, נאסרה הדרת נשים מהסגל המנהלי ונקבע כי היא תפעל למיגור אפליה של המרצות הנגרמת בשל האיסור על הוראת נשים בפני חרדים.
ביום חמישי הקרוב (19.3) צפוי להתקיים דיון בעתירה שהוגשה לבג"צ בחודש אוקטובר האחרון. בתשובת המל"ג לעתירה, שהוגשה השבוע ביום 12.3, קיבלה המל"ג חלק מטענות העותרים עוד לפני קיום הדיון. המל"ג הודתה כי בחלק ממוסדות ההשכלה הגבוהה המיועדים לחרדים מונהגת הפרדה בין אנשי המנהלה, כך שסטודנטים מקבלים שירותים מגברים בלבד, וכן ציינה בתשובתה כי הדיווחים על אפליה של מרצות בקבלה לעבודה "מטרידים".
בהנחיות החדשות שפירסמה המל"ג נקבע כי המל"ג אוסרת במפורש על כל הפרדה מגדרית למעט בכיתות הלימוד עצמן, וכי היא אוסרת על הפרדה בשירותים המנהליים. כמו כן, נאסרה אפליה על בסיס מגדר בקבלה לסגל ההוראה. עוד הודיעה המועצה כי בכוונתה לאכוף את ההנחיות על המוסדות אשר לא יעמדו בהם.
בתשובתה הודתה המל"ג כי בחלק מהמוסדות אכן נאסר על מרצות ללמד בכיתות של גברים, וכי עד לשנת 2014 ניתנה התמיכה הכלכלית באמצעות מלגות לסטודנטים חרדים בלבד, תוך מניעת מלגה דומה מסטודנטיות חרדיות.
העתירה הוגשה על-ידי ד"ר יופי תירוש באמצעות עורכי-הדין חגי קלעי, אורנה לין ואסנת לונגמן בחודש אוקטובר האחרון. זאת בעקבות פניות של סטודנטיות חרדיות אשר עיקר טענותיהן נסוב סביב העובדה שלא כל מסלולי הלימוד פתוחים בפניהם למרות שהם פתוחים בפני חרדים גברים, וכן קבלו נגד אכיפה נוקשה של הסדרי ההפרדה.
רות קוליאן, אשה חרדית, ביקשה מבג"ץ לקבוע שיש לשלול מימון ממשלתי ממפלגות שאינן מאפשרות לנשים להיבחר. העתירה אמנם נמחקה לפני שבוע וחצי, אך חשוב לדון בעניין העקרוני, למקרה (הסביר) שתוגש עתירה דומה בעתיד. משפטנים רבים שאתם שוחחנו סבורים שזו סוגיה מורכבת; היא מציפה שאלה שספרים בפילוסופיה פוליטית ניסו להשיב עליה: כמה סובלנית יכולה להיות מדינה ליברלית להפרות של זכויות אדם בקרב מיעוט תרבותי.
ואולם, לנו נראה כי העתירה פשוטה והתשובה המשפטית לה פשוטה. די היה במשפט אחד כדי לבסס את הטיעון של העתירה: מפלגות החוסמות את דרכן של נשים להיבחר, שוללות מהציבור את הזכות לבחור בהן, ולכן אינן חוקיות. הטיעון של קוליאן היה פחות גורף. היא לא ביקשה מבג"ץ לפסול מפלגות המדירות נשים, אלא רק למנוע מהן מימון של המדינה. היא ביקשה מבג"ץ לקבוע שמדינה המצהירה שהיא מחויבת לזכויות אדם, לא תממן מפלגות המפירות זכויות אלה. קוליאן אף היתה מוכנה לפשרה לפיה לא יישלל המימון כליל, אלא רק חלקו היחסי לפי שיעורן של הנשים בעלות זכות ההצבעה. סעד מרוכך זה מצמצם את הדילמה, משום שהוא פוגע פחות ברעיון הסובלנות התרבותית.
המתלבטים בנושא אומרים שלא ברור שעל הרוב לכפות את דעתו על תרבות המיעוט. אבל זו אמירה שמשקפת הבנה שגויה של מהי אותה תרבות של המיעוט. בעיניהם, התרבות של החרדים בישראל היא התרבות של ההנהגה התורנית. אבל הקולות הקיצוניים ביותר בתוכה נשמעים באופן הכי ברור, והם מושכים אחריהם את הרוב אל עבר כללי צניעות והפרדה מחמירים יותר ויותר. זו תפישה שגויה, משום שהיא מזהה את תרבות המיעוט עם החזקים, שלא בהכרח מייצגים אותה נאמנה.
כך מושתקים קולותיהם של מנהיגים חרדים מתונים, המתנגדים לאוטובוסים נפרדים ולמדרכות נפרדות, והתומכים בלימודי ליבה לחרדים. חמור מכך, ההבנה הלקויה הזאת משתפת פעולה למעשה עם ההשתקה וההחלשה של אנשי הקהילה החרדית, שזכויותיהם נפגעות על ידי קהילתם; הנשים החרדיות למשל, שגם הן חלק מהמיעוט החרדי. כשהרוב הליברלי מסרב להחיל את הקווים האדומים של הגנה על זכויות יסוד על קבוצת המיעוט התרבותי, הוא משכפל את הפגיעה בנשים חרדיות: עכשיו הן מדוכאות לא רק על ידי ההנהגה החרדית, אלא גם על ידי הרוב, המצהיר שהוא מחויב לשוויון.
יש הטוענים כי מוטב שהשינוי יבוא מתוך הקהילה החרדית עצמה, בלי כפייה מבחוץ. אבל אם עתירתה של קוליאן איננה שינוי מבפנים, אזי שינוי מבפנים מהו? בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות ניסו נשים חרדיות להתמודד בצפת, בירושלים, באלעד ובפתח תקוה. רובן הסירו את מועמדותן תחת לחץ ואיומים באלימות. הנשים החרדיות אומרות למעשה לרוב הדמוקרטי, אם לא תעזרו לנו, תנציחו את השתקתנו על ידי הקיצונים בקרבנו.
טיעון נוסף הוא שהתערבות בהליכי הבחירה הפנים־חרדיים איננה דמוקרטית. זו טענה מופרכת: איש לא מונע מחרדים המתנגדים לשילוב נשים ברשימות לכנסת, להצביע רק למפלגות שאין ברשימתן נשים. לכן, דווקא בעתירה כזאת יש כדי לחזק את ההליך הדמוקרטי. השתתפותן של מפלגות חרדיות בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות מחייבת אותן לקבל את כללי המשחק הבסיסיים של הדמוקרטיה, ודמוקרטיה לא יכולה להעניק גושפנקה למפלגות לא דמוקרטיות.
בשנות ה–20 של המאה הקודמת התנהל מאבק סוער ביישוב היהודי בארץ: בהנהגה החרדית תבעו לשלול מנשים את הזכות להשתתף בבחירות למוסדות היישוב. גם הרב קוק, מאבות הציונות הדתית, הצטרף לדרישה. זה לא כל כך מפתיע בתקופה שבה זכות הבחירה לנשים היתה לחלוטין לא טריוויאלית, ובמדינות כמו שווייץ וצרפת נשים לא הצביעו. החוגים הדתיים איימו לפרוש ולפרק את הקואליציה הציונית השברירית, שאיפשרה בסופו של דבר את ההכרזה על הקמת המדינה.
תארו לעצמכם שהרוב הליברלי היה אומר אז, "זו התרבות שלהם, ולא ראוי שנתערב ונכפה את דרכנו. אחדות העם חשובה יותר". תחת זאת, ההנהגה הציונית הכריזה בקול צלול וברור שפגיעה כזאת בזכות הבחירה לא תעבור, גם במחיר פילוג. היום נראה לנו ברור מאליו שנשים חרדיות מצביעות. זה אפילו נראה טבעי למנהיגים החרדיים, מה גם שהם זקוקים לקולות הנשים. הם לא רואים בכך איום על תרבותם או על צביון חייהם.
כעת נותר רק לקוות שאם שוב תוגש עתירה בעניין, לבג"ץ יהיה האומץ להחליט את ההחלטה הראויה והצודקת. המשך דרכה של ישראל, הנאבקת על צביונה הדמוקרטי, מוטל כאן על כף המאזניים, לא פחות. כפי שאמר השופט מישאל חשין, לפעמים קולו של שלטון החוק הוא זך וטהור כקול הפיקולו. אל לו לקול זה להיבלע בהמולה.
ד"ר תירוש מלמדת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ד"ר כוכבי הוא עורך באוניברסיטה הפתוחה
לתחום לימודי המגדר יש תדמית רעה. כמעט כל גליון של עיתון סטודנטים (לפחות בתל אביב) משתמש בתלמידות החוג למגדר כמושא קל לבדיחות אינסטנט שבאות לכותב בקלות: מספיק שאומרים "החוג למגדר" וכבר הקוראים מצחקקים, כי הרי מדובר בסטודנטיות טרחניות, קוטריות, לא מטופחות, נטולות חוש הומור, שונאות גברים אך רוצות תשומת לב מגברים, ומה לא.
אלא שהמציאות היא הפוכה בתכלית. בין התדמית של לימודי מגדר לבין היקף ההשפעה של התיאוריה הפמיניסטית והמחקר הפמיניסטי יש הבדל תהומי. הפמיניזם האקדמי שינה תחומי מדע שלמים, ואת הבנתן של מליוני נשים את יחסי הכוחות החברתיים ומצבן בתוכם. התיאוריה הפמיניסטית היוותה, ועדיין מהווה, מודל אנליטי חדשני ועמוק, שהצמיח זרמים וגישות חדשים, מתיאוריה קווירית ועד לימודי מוגבלות, מלימודים פוסט-קולוניאליים ועד לימודי גלובליזציה. המחקר הפמיניסטי נמצא כיום בכל דיסציפלינה – מהיסטוריה וספרות ועד כלכלה ומדעי המוח.
אז אם אתן מתלבטות, ואתם מתלבטים, מדוע ללמוד מגדר, אני רוצה להציע לכםן להאזין להקלטה של ההרצאה/שיחה הבאה בקישור "גבעת חביבה" בסוף הפוסט. אורכה כמעט שעה, ואפשר להאזין לה תוך כדי המולטי-טאסקינג הישן והטוב, שנשים מצויינות בו – תוך כדי כלים, כביסה, או מיון טפסים לדוח השנתי של מע"מ. זוהי הקלטה של מפגש עם בוגרי תנועת השומר הצעיר, שהתרחשה במאי 2014 בגבעת חביבה. השיחה הוקדשה לנשים בשוק העבודה.
בתחילת ההרצאה מציגה אותי תלמידתי לשעבר, האהובה, עו"ד אביגיל שחם, חברת קומונה של השומר הצעיר.
אז אם אתם שואלים את עצמכן כיצד ייראה שיעור בחוג למגדר, יש סיכוי גדול שככה הוא ייראה, שזה סוג השאלות שהוא ישאל, שאלה התובנות שהוא ידגיש.
מכיתה חרדית מופרדת נעדרים לא רק בני המין השני, אלא גם ערבים, דתיים לאומיים וחילונים. האקדמיה המופרדת מתעצבת כמוסד אנטי-אינטלקטואלי
הדיונים על הפרדה בין המינים במסלולים אקדמיים לחרדים סוערים. משני צדי המתרס מצויים אנשים רציניים. המתנגדים להפרדה באקדמיה מואשמים לא פעם בניתוק אקדמי ובאי-הירתמות למטרה הלאומית של שילוב חרדים בשוק העבודה. לעומת זאת, התומכים בהפרדה מואשמים בהתעלמות מההשלכות ארוכות הטווח על מעמדן של נשים בישראל ועל המבנה החברתי בכללותו. וקובעי המדיניות? הם דבקים בשיטת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" – המועצה להשכלה גבוהה והממשלה מקדמים את מסלולי ההפרדה תוך ניצול המצוקה הכלכלית של המוסדות האקדמיים ואי מתן מענה לחששות הכבדים לפגיעה בנשים. להמשך קריאה…
ממתי זה בסדר להתחיל להזריק בוטוקס? האם יש דבר כזה מנתח פלסטי "מאוזן"? שיחה סוערת עם השחקנית מנואל אלבז, המנתח הפלסטי ד"ר דב קליין, ד"ר יופי תירוש והפסיכולוגית החברתית אורית קלייר ארזי (קצת פחות מרבע שעה). האזינו לראיון:
https://www.youtube.com/watch?v=9T-khfwtbRQ
לקראת סיום המשא ומתן הקואליציוני הלכה והתבהרה ההסכמה על הצורך בשילוב החרדים במערך השירות הצבאי, בשוק העבודה ובהשכלה הגבוהה. אלא שעיקר העיסוק בסוגיה נוגע לשאלה "מה יתרמו" ו"כמה ישרתו" החרדים, ואין כמעט עיסוק בשאלה מהו מודל ההשתלבות שייושם ומי יישא בנטל ההשתלבות.
ההנחה הברורה מאליה היא, ששילוב חרדים כרוך ביצירת מסגרות נפרדות לגברים ולנשים, בשם התפישה הרב־תרבותית הקוראת לכיבוד המנהגים הדתיים ובכלל זה נוהגי הצניעות. ואכן, נראה שהצבא מפנים דרישה זו. כבר כיום, כשמהלך ההשתלבות מצוי בשלביו הראשונים, מוקמות מערכות צבאיות נפרדות לגברים החרדיים, כמו הנח"ל החרדי ושח"ר כחול. נשים נעדרות כמעט לגמרי מיחידות אלה. הן אינן משמשות שם כמ”כיות, לא כמד"סיות, לא כמש"קיות חווי"ה ולא ת"ש. כמו כן מתרבות באחרונה המסגרות הנפרדות לחרדים במוסדות להשכלה גבוהה, שעד כה התנהלו על פי עקרון השוויון המגדרי, אשר הושג בעמל ויזע. גם בשוק העבודה נפתחים, בעידוד הממשלה, מקומות עבודה המיועדים לנשים חרדיות בלבד.
הצורך המקרו־כלכלי בשילוב של החרדים בשוק העבודה בישראל, כבודו במקומו מונח. אך לצד זאת יש לומר בקול צלול וברור: הקמת מסגרות לשם כך, בתנאים של הפרדה בין גברים לנשים, היא שגיאה קשה מבחינה משפטית, חברתית ומוסרית.
בארצות הברית עם ביטול העבדות נאכפו נורמות של הפרדה בין שחורים ללבנים במסגרות חינוך ובמקומות עבודה ובילוי. מחקרים מלמדים, שההפרדה הביאה שחורים להפנים את המסר שהם נחותים, שגופם מטמא ומזוהם. דבר דומה יקרה לנו כאן: גם אם מדובר בדרישות הנעוצות במניעים דתיים ותרבותיים, הרי שברמת התוצאה להפרדה יהיו תוצאות דומות לאלה שהיו להפרדה הגזעית בארה”ב. כשילדות בנות שלוש נדרשות לכסות את רגליהן בגרביונים עבים, כשנשים אינן יכולות ללמד גברים פן קולן או גופן יעוררו יצרים, כשתמונות של חלוצות בראשית ימי המדינה נחשבות לא צנועות דיין בשביל בול דואר – המסר הוא, שגוף האשה הוא מטמא, נחות ומזוהם.
כל מי שחרד לשוויון ולהערכה העצמית של בתו, אחותו, אשתו ואמו – חילוני ודתי כאחד – צריך להתעקש על כך שלא ייחצה בישראל הקו האדום של השרשת הנורמות של מסגרות נפרדות. על הממשלה המתהווה והציבור הישראלי השפוי לעצור עכשיו את המגמה המסוכנת הזאת ולהתנגד נחרצות לכל מסלול שהוא נפרד לגברים ולנשים. בטווח הקצר אולי ייפגע המשק, אבל בטווח הארוך חרדים ישתלבו בלימודים ובעבודה מעורבים, בדיוק כפי שהם עושים במקומות אחרים בעולם.
אל לחילונים ולמסורתיים במדינת ישראל לטעות ולחשוב שמדובר בעניין לחרדים בלבד – נורמות ההפרדה הולכות ומשפיעות על חיי כולנו. זה מתחיל בהעמדת חיילות לדין משמעתי על שקלעו צמה מחוץ לאוהל (כי זה נחשב לא צנוע), נמשך באיסור על מרצות באקדמיה ללמד בכיתות של גברים, וזה עלול להסתיים בדרישה מנשים העובדות בקופת חולים או בסוכנות נסיעות לבוא בלבוש צנוע. בהמשך תידרש צניעות מכל הנשים, בצאתנו לקולנוע או בלכתנו למסעדה. הבעיה היא, שגם אם נשלם את המחיר הזה במסגרות הלימודים, למשל, לא יהיה די בכך. שכן הגברים החרדים בסיום לימודיהם לא יהיו מוכנים להשתלב במסגרות מעורבות. ממשלה התומכת בלימודי תואר ראשון בתנאי הפרדה תתקשה לעמוד בדרישת להפרדה בכל תחומי החיים.
כדאי לזכור גם, כי בתוך הקהילה החרדית יש קולות מושתקים של נשים וגברים רבים, המתנגדים להשלטת ההפרדה כנורמה. יש הרואים במהלך יוזמה של קיצונים הלופתים את הרוב השקט באמצעות האיום להטיל ספק באדיקותם ובמחויבותם לדת.
הוכחה לעיוות שבהפרדה ולהשתרשותה המהירה יכולה לשמש ההפרה של ערכים יהודיים מושרשים, כגון פיקוח נפש. במבצע "עמוד ענן", למשל, הופצה בפייסבוק תמונה של מקלט ירושלמי שעל דלתו נתלה שלט שעליו נכתב: "אנחנו מתנצלים, הכניסה לגברים בלבד". באותה מידה ניתן לדמיין שלתלמידי סיעוד חרדים במסלול נפרד העומד להיפתח באחת המכללות תהיה ציפייה לגיטימית לטפל בחולים גברים בלבד. ראו, הזהרנו: לשם אנו הולכים.
ד”ר ביטון היא מרצה בבית הספר למשפטים במכללה למינהל. ד”ר תירוש מלמדת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב
שיחה עם קרן נויבך על תופעת ההפרדה בהשכלה הגבוהה – איך לאזן בין הצורך לשלב חרדים בשוק העבודה לבין שיקולי שוויון הזדמנויות.
להאזנה לשיחה (8:14 דקות).
למרות הסערה והמחאה שעורר הכנס הגינקולוגי הקודם של מכון פוע"ה, שאסר על נשים לדבר בו, ולמרות הנחיות מפורשות של ההסתדרות הרפואית, שוב בחרו במכון פוע"ה לדון בגופן ופוריותן של נשים בנוכחות גברים בלבד
כזכור, לפני כמה חודשים קיים מכון פוע"ה– כנס על בריאות נשים שבו רק רופאים גברים הורשו לשאת דברים. בסמיכות זמנים קיים משרד הבריאות טקס הענקת פרסים בתחום הלכה ורפואה שבו נמנע מנשים שקיבלו את הפרס לעלות לבמה, והן נדרשו לשבת ביציע.
אירועים אלה עוררו מחאה ציבורית, ובאקט מעורר הערכה ביטלו מספר רופאים את השתתפותם בכנס. ההסתדרות הרפואית אף פרסמה נייר עמדה שבו נאמר, בין השאר, כי:
"הרופא, לרבות המנהל הרפואי, יעשה כמיטב יכולתו על מנת לשמש דוגמה, יוביל מהלכים חברתיים התורמים לשוויון בין המינים וימנע ממתן הכרה או הסכמה, בין במעשה ובין בשתיקה, לצעדים העומדים בניגוד לעקרון זה."
לכאורה הכנס הנוכחי אינו הכנס הנכון למחות עליו. הלא מתקיימים לעתים כנסים לנשים בלבד, ואין בכך פסול. להיפך: נשים צריכות מרחב בטוח משלהן שבו תוכלנה לדבר וללמוד בחופשיות. מדוע למנוע זאת מגברים? בנוסף, לצערנו יש כנסים רבים בעולם החילוני, לכאורה השוויוני והנאור, שבהם יש שלושה דוברים גברים, אז למה להזדעק על הכנס הזה דווקא?
גופן של נשים הוא נושא הדיון, אבל הן לא יכולות להשתתף בו
הבעיה היא הנושא של הכנס. בדיוק כמו בכנס הקודם של מכון פוע"ה, מדובר בהתכנסות של גברים המדברים על נשים: על גופן שנושא את העוברים ויולד את התינוקות שכל כך חשובים בקהילה החרדית למילוי מצוות פרו ורבו; על גופן שנדרש לקבל אישור מרבנים לשימוש באמצעי מניעה, ומאידך נושא באחריות ובתופעות הלוואי של אמצעי מניעה (סביר לשער שאין הרבה שימוש בקונדומים במגזר החרדי, ואמצעי המניעה הרווחים הם גלולות והתקנים, הפועלים על גופן של נשים); על גופן העמל, העוסק בטיפול, טיפוח ודאגה יומיומיים לדור הבא, בעוד בני זוגן שוקדים על לימוד תורה.
החברה הדתית מכחישה מכל וכל את הטענה שנשים נתפסות בה כנחותות. היא מתהדרת בכך שנשים הן בעלות התפקיד החשוב ביותר לעם היהודי – גידול המשפחה – ומשתמשת בהצדקה זו כדי להצר את צעדיהן של נשים ולהטיל עליהן הסדרי הפרדה וצניעות שונים ומשונים, וכדי להעבידן במשרות כפולות ומשולשות בבית ומחוצה לו.
דווקא על רקע זה, ישנה צביעות רבה בהרחקת הנשים מדיון על פריון ומשפחה – התחום העיקרי שעליו הן מופקדות – ושלפי הרטוריקה החרדית הוא שיא תפארתן וחשיבותן. המסר של כנסים כגון אלה הוא שלנשים לא ראוי שיהיה לא ידע ולא קול ככל האמור בפוריותן ובאימהותן.
זה מקומם. אם לא ברמה המשפטית, אז בוודאי ברמה הציבורית.
אל תלכו לגניקולוגים שמדירים נשים
ד"ר ברונו רוזן, גינקולוג מומחה שהשתתף בכנס, היה צריך לשנן טוב יותר את הוראות נייר העמדה של ההסתדרות הרפואית ולהבין שהשתתפותו בכנס מעין זה מנוגדת לנייר העמדה של הר"י כיוון שהיא מהווה הסכמה בשתיקה לנורמות של אי שוויון בין המינים.
אבל אולי קל לי לומר את זה כיוון שפרנסתי אינה תלויה בתמיכתם של גופים כמו פוע"ה. אחרי שפורסם נייר העמדה הנ"ל, איים מכון פוע"ה כי הוא "ייבש" רופאים שישתתפו במחאה נגד כנסים המדירים נשים, וכי הרבנים לא ישלחו אליהם פציינטיות.
אם כך, חברות יקרות, אולי אנחנו צריכות להיכנס לאותה זירת מלחמה כלכלית, ולהימנע מלפקוד את מרפאותיהם של גינקולוגים כמו ד"ר רוזן, שאינם רואים כל פגם בדיון על גופן של נשים, על פוריותן ועל עמלן מעל ראשיהן. לעומת זאת, עלינו לתמוך ולפרנס אנשים כמופרופ' אוריאל אלחלאל ופרופ' יובל ירון שביטלו את השתתפותם באומץ וביושר בכנס פוע"ה הקודם.
יופי תירוש 
