פניה דחופה ליועמ״ש: אל תצמצם את האיסור על אירועים ציבוריים בהפרדה בין המינים

הבוקר שיגרנו, כמעט 40 מרצים וחוקרים בתחומי משפט חוקתי, דיני איסור אפליה וזכויות אדם, חוות דעת משפטית ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, וזאת בעקבות הודעותיו בימים האחרונים לבתי המשפט במסגרת ההתדיינויות על האירוע בהפרדה מגדרית בעפולה, לפיהן ״ייתכנו נסיבות מיוחדות בהן תוכל עירייה לקיים אירוע עבור הציבור החרדי בהפרדה״.

עמדתו זו מנוגדת למה שנקבע בדוח למניעת הדרת נשים שהתקבל בימי ויינשטיין (2013) ואומץ בהחלטת ממשלה. הדוח קובע איסור גורף על מימון הפרדה באירועים ציבוריים. בחוות דעתנו הסברנו מדוע אין כל בסיס לצמצום או נסיגה מדוח 2013, וקראנו ליועמ״ש ״לשמור על המצב המשפטי הקיים על אף הלחץ הציבורי המועצם שאתה נתון בו, ביתר שאת בתקופת בחירות״.

חוות הדעת סקרה שורה של תנאים שסביר שהיועמ״ש ישקול ככאלה שמכשירים אירועי תרבות ציבוריים בהפרדה בין המינים, ונימקה מדוע אף אחד מהם איננו מהווה טעם, בנפרד או במצטבר, להכשרת הפרדה. למשל, כשמדובר בשיעור זניח של אירועים בהפרדה, בתנאי שהתנאים לגברים ונשים יהיו שווים, בתנאי שיהיה איזור מעורב, או בתנאי שההפרדה היא צורך חיוני.

המסמך המלא: עמדה ליועמש – דוח הדרת נשים – אוגוסט 2019

 

WhatsApp Image 2019-08-14 at 18.28.58

מעט לפני האירוע בעפולה, המחיצה כבר מוכנה. צילום: יאיר שרקי

שילוב חרדים באקדמיה: פודקאסט וגילויים חדשים מאז שהוקלט

האזינו לשיחה עם ד״ר קארין לוי במסגרת הפודקאסטים של ״אקדמיה לשוויון״ שבה אני מתארת כיצד ומדוע נולד המאבק לשילוב של חרדים באקדמיה (והיום גם חרד״לים) ללא הפרדה בין המינים, ואת מצבו היום. השיחה הוקלטה באוקטובר 2018 בדירתה המזמינה של המראיינת בצ׳לסי, ניו יורק.

בשיחה מוזכרים ממצאים אמפיריים חדשים המקעקעים את טענת המועצה להשכלה גבוהה בדבר ההתנגדות הגורפת של חרדים ללימודים מעורבים – ממצאיה של ד״ר נטע ברק קורן, עליהם אפשר לקרוא את הדיווח של אור קשתי ב-PDF כאן (ע׳ 1) וכאן (ע׳ 2), או באתר הארץ כאן, ואת המחקר האקדמי עצמו כאן.

בזמן קיום ההקלטה עוד טרם קיבלנו את תשובת המל״ג לבקשתו לפרטים נוספים, במסגרת העתירה לבג״ץ נגד ההפרדה בין המינים במסלולים האקדמיים. התשובה מפתיעה בקיצנויותה. אפשר לקרוא את הדיווח ב-PDF כאן (ע׳ 1) וכאן (ע׳ 2) או בקישור כאן.

 

תאגיד השידור הציבורי סבר שאין צורך בממונה על מגוון בגוף החדש – וידע מדוע

״מזרחית. ערבי. מכוער. מתסיסה. לתכניות דת רק אם חייבים״. אלה ההערכות ״המקצועיות״ שהועלו על הכתב בישיבות הליהוק והשיבוץ של עובדי תאגיד השירות הציבורי, כפי שנחשף בהארץ אמש. ואם זה מה שהועלה על הכתב, קשה לדמיין מה נאמר אך לא נכתב.

בקריאת התחקיר של גידי ויץ והילו גלזר נזכרתי בבקשתן של עובדות רשות השידור, שפנו אליי בזמן הקמת התאגיד כדי לבקש גיבוי משפטי למאמציהן להבטיח שתהיה בגוף החדש ממונה על שוויון ומגוון. הן כנראה ידעו היטב מדוע נחוצה ממונה כזאת בגלגול החדש והמתהווה של רשות השידור. פיתוח מודעות ומנגנונים למניעת אפליה ולקידום מגוון אנושי הוא היום המינימום הנדרש היום מכל ארגון, בוודאי ציבורי, קל וחומר חשוב ובעל כוח השפעה כמו גוף שידור מרכזי. שיגרתי מכתב וחוות דעת משפטית שנכתבה בהתנדבות כמה שנים קודם בהקשר דומה עבור תא העיתונאיות, ליו״ר התאגיד, מר גיל עומר (שנראה שאין לו חשבון פייסבוק). פנייתי אמנם נענתה (לא טריוויאלי במקומותינו), אך נהדפה בנימוס "המועצה מנחה את הנהלת התאגיד להקפיד על יישום מדיניות התאגיד, משכבר, בדבר מתן ייצוג הולם, מגוון וראוי לכלל החברה הישראלית, בכל הנוגע להרכב כוח האדם המשתתף בשידורים ובהפקתם וזאת ככל שניתן בכל הדרגים ובכל התפקידים בשידור ומחוצה לו".

על זה נאמר, וואלה. או בשפה שאולי רצויה יותר בתאגיד, נו שוין. להגיד שהנחינו את ההנהלה להקפיד על ייצוג ומגוון בתרבות ארגונית המתבססת על תיוגים קלישאיים של עובדים על פי מוצא, דת ומראה, זה ממש כמו שהורה יצעק על הילד שלו שאסור לצעוק. או כמו שהמועצה להשכלה גבוהה, בתחום הקרוב אליי יותר, פוטרת את עצמה מהאחריות לאפליית מרצות במסלולים לחרדים בכך שהיא מאפשרת למוסדות האקדמיים להפלות מרצות ולמנוע מהן ללמד בכיתות גברים חרדים, אך באותה נשימה מרגיעה בתשובתה לבג״ץ שהיא מזכירה למכללות ולאוניברסיטאות את חובתן לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

וזה מבלי להתייחס לניתוק ולזלזול בציבור הצופות, שעולה מפסילת אנשי רנסנס מרחיבי דעת כמו אורן נהרי או דוד ויצטום, וגם לחיפוש חסר הבושה אחרי עיתונאים צייתנים, שיעשו את דבר אדונם החדש. זה מודל שסותר בתכלית את התכונות שצריך היה לחפש אצל עובדים בגוף שידור חדש. הדברים קשורים כמובן. ידע וחשיבה עצמאית מעניקים כנראה יותר מדי כוח לשיטת ההנהלה, בגוף שמתחוור היום שהחזון שבבסיס הקמתו היה רחוק מהקמת גוף עיתונאי עצמאי שראוי לראותו כחלק מהרשות הרביעית.

אתמול בלילה שלח לי משפטן צעיר ומבריק, עוזר הוראה לשעבר בקורס ״אפליה״, את תחקיר הארץ. הודעתו הנילווית ללינק ששלח מדברת בעד עצמה: ״שולח לך לגיבוי, ׳שיהיה׳. זו כתבת תחקיר מטורפת, על מדיניות בחירת העובדים לתאגיד השידור והקריטריונים שעל בסיסם הם נבחרו, כולל ההנמקות (דלף החוצה). פשוט זהב ל׳אפליה׳ ודומיו״. חצי הכוס המלאה היא שלעתים נדירות נופלות לידי חוקרי אפליה תעסוקתית הוכחות כה ברורות לכוחם ההרסני של סטריאוטיפים, סטיגמות והטיות.

מכתבי ליו״ר התאגיד, חוות דעתי המשפטית, ותשובת גיל עומר. ולמבקשים ולמבקשות להתעמק, כאן מאמר אקדמי שמסביר את כוחם הרע של מינויים זמניים בפגיעה בשוויון ובייצוג ההולם, וכאן מאמר (הראשון שפרסמתי כסטודנטית לתואר ראשון) על איך משיגים ייצוג הולם אם מתכוונים לכך ברצינות. אמנם תיכף ימלאו לו עשרים, אבל נראה שהוא רלוונטי מתמיד.

חזקו ואמצו, אנשי ונשות התקשורת בישראל 2018. אני לא מקנאה בכם. וגם לא בנו, הציבור שזקוק לכם, בועטים, עצמאיים ובאים מכל שדרות החברה הישראלית וגווניה, להגנה על הדמוקרטיה.

ההתכתבות עם מר גיל עומר: Screen Shot 2018-08-04 at 2.57.32 AM Screen Shot 2018-08-04 at 3.02.44 AM.png

דוח ״אחים לנשק״ והארגונים והנשים המסוכנים לישראל

הציצו בדוח של ארגון אחים לנשק ממרץ 2018, ואל תפספסו את העמוד הראשון, כדי לדעת שויצ״ו, חושן ושדולת הנשים הם ארגונים מסוכנים לבטחון המדינה. אל תחמיצו גם את העמוד האחרון, כדי ללמוד על האישה המסוכנת לבטחון המדינה שבאתר שלה אתם מבקרים כעת. וכאן הקלטות מפאנל בכנס שדרות לחברה, עם הדובר מטעמם, אני, ואחרות. וכאן מדווח אתר כיפה (״מדווח״ זה פועל מעט מחמיא מידי אבל נדיבות זה חשוב) על ההירואיות של נציג הארגון בפאנל, ״לבד מול כולן״, לרבות מולי, שמסתבר שהיו לי מעשים אנטי פטריוטיים ״להודות״ בהם ולעשות ״גילוי נאות״, כדי שידע הקהל עם איזו דמות אנטי-פטריוטית הוא מתעסק, כמו חתימה על עצומות תמיכה בארגונים אזרחיים שנתונים להתקפות דלגיטימציה וסתימת פיות.
האמת? שאפו על השעות הרבות שהושקעו בתחקיר. מעניין מי מממן את השעות הללו. יש לי הרגשה שאני ואתם, בדרך פתלתלה כלשהי שיהיה קשה מאוד לחשוף. מצד שני, אולי שווה עוד סיבוב של מאמץ מוגבר של בילוש מקרתיסטי, שמי יודע, אולי יניב משהו משמעותי, שיוכיח באמת עד כמה חברותיי ואני מסוכנות לבטחון המדינה כי אנחנו טוענות את הטענה השערורייתית שהשוני הביולוגי בין נשים לגברים לא צריך להשאיר אותן במטבח ובמשרדי השלישות, ושישראל טובה יותר תהיה ישראל שבה הצבא וערכים מיליטריסטים אינם כה מרכזיים.

Screen Shot 2018-03-07 at 9.59.29 PM

התיקונים לפקודת השירות המשותף, דצמבר 2017

מסמך השינויים בפקודת השירות המשותף, שפורסמו בדצמבר 2017. ובאותו הקשר, כאן ראיון בגלי צה״ל דקות אחדות אחרי שפורסמו השינויים. כאן מיפוי מה שקורה בצה״ל בהקשר ההדרה הכללי מח״כ מרב מיכאלי. וכאן מאמר על הצבא שבו מסתכלים יותר ויותר למעלה לשמים ופחות ופחות קדימה ולצדדים (כי אולי העיניים יפגשו חיילת, ועוד בחולצה לבנה).

קצינים ונגדים

עקב הדיון בעתירה שייזמתי, מל״ג חויבה לפתוח את תוכנית החומש שלה לעיון הציבור

בג״ץ: על מל״ג לנהוג בשקיפות רבה יותר בנוגע למסלולי הלימוד לחרדים כדי למנוע אפליה

חוקרים באקדמיה עתרו בדרישה לשבץ גם מרצות במסלולי הלימוד לחרדים ולצמצם את ההפרדה בין המינים במוסדות לכיתות הלימוד בלבד. השופטים קבעו כי יש להקטין ככל הניתן פערי שוויון

לקריאת הכתבה באתר ״הארץ״

המל״ג מכירה בכך שיש בעייתיות בהסדרי ההפרדה בין המינים בקמפוסים החרדיים, עוד טרם הדיון בעתירה שיזמתי

חרדים באקדמיה: סוף לאפליה המגדרית?

המל"ג הודתה כי בחלק ממוסדות ההשכלה הגבוהה המיועדים לחרדים מונהגת הפרדה בין אנשי המנהלה, כך שסטודנטים מקבלים שירותים מגברים בלבד, וכן ציינה כי הדיווחים על אפליה של מרצות בקבלה לעבודה "מטרידים". בהנחיות החדשות שפירסמה המל"ג נאסר במפורש על כל הפרדה מגדרית למעט בכיתות הלימוד עצמן. "מדובר בהישג ראשון, אך אין להסתפק בו"
מורן רגב, 18.3.2015

הישג בעקבות הגשת עתירה לבג"ץ: המל"ג הוציאה הנחיות חדשות ובהן אסרה על הפרדה בין גברים ונשים, למעט בכיתות הלימוד של המסלולים החרדיים. כמו כן, נאסרה הדרת נשים מהסגל המנהלי ונקבע כי היא תפעל למיגור אפליה של המרצות הנגרמת בשל האיסור על הוראת נשים בפני חרדים.

ביום חמישי הקרוב (19.3) צפוי להתקיים דיון בעתירה שהוגשה לבג"צ בחודש אוקטובר האחרון. בתשובת המל"ג לעתירה, שהוגשה השבוע ביום 12.3, קיבלה המל"ג חלק מטענות העותרים עוד לפני קיום הדיון. המל"ג הודתה כי בחלק ממוסדות ההשכלה הגבוהה המיועדים לחרדים מונהגת הפרדה בין אנשי המנהלה, כך שסטודנטים מקבלים שירותים מגברים בלבד, וכן ציינה בתשובתה כי הדיווחים על אפליה של מרצות בקבלה לעבודה "מטרידים".

בהנחיות החדשות שפירסמה המל"ג נקבע כי המל"ג אוסרת במפורש על כל הפרדה מגדרית למעט בכיתות הלימוד עצמן, וכי היא אוסרת על הפרדה בשירותים המנהליים. כמו כן, נאסרה אפליה על בסיס מגדר בקבלה לסגל ההוראה. עוד הודיעה המועצה כי בכוונתה לאכוף את ההנחיות על המוסדות אשר לא יעמדו בהם.

בתשובתה הודתה המל"ג כי בחלק מהמוסדות אכן נאסר על מרצות ללמד בכיתות של גברים, וכי עד לשנת 2014 ניתנה התמיכה הכלכלית באמצעות מלגות לסטודנטים חרדים בלבד, תוך מניעת מלגה דומה מסטודנטיות חרדיות.

גברים חרדים בישראל. המל"ג מתווה כיוון, אך האם הם ישנו את סדרי עולמם?  (צילום: רויטרס)
גברים חרדים בישראל. המל"ג מתווה כיוון, אך האם הם ישנו את סדרי עולמם?(צילום: רויטרס)

העתירה הוגשה על-ידי ד"ר יופי תירוש באמצעות עורכי-הדין חגי קלעי, אורנה לין ואסנת לונגמן בחודש אוקטובר האחרון. זאת בעקבות פניות של סטודנטיות חרדיות אשר עיקר טענותיהן נסוב סביב העובדה שלא כל מסלולי הלימוד פתוחים בפניהם למרות שהם פתוחים בפני חרדים גברים, וכן קבלו נגד אכיפה נוקשה של הסדרי ההפרדה.

לקריאת המאמר ב-Ynet

התרומה החילונית להדרת נשים/ יופי תירוש וזהר כוכבי בהארץ

רות קוליאן, אשה חרדית, ביקשה מבג"ץ לקבוע שיש לשלול מימון ממשלתי ממפלגות שאינן מאפשרות לנשים להיבחר. העתירה אמנם נמחקה לפני שבוע וחצי, אך חשוב לדון בעניין העקרוני, למקרה (הסביר) שתוגש עתירה דומה בעתיד. משפטנים רבים שאתם שוחחנו סבורים שזו סוגיה מורכבת; היא מציפה שאלה שספרים בפילוסופיה פוליטית ניסו להשיב עליה: כמה סובלנית יכולה להיות מדינה ליברלית להפרות של זכויות אדם בקרב מיעוט תרבותי.

ואולם, לנו נראה כי העתירה פשוטה והתשובה המשפטית לה פשוטה. די היה במשפט אחד כדי לבסס את הטיעון של העתירה: מפלגות החוסמות את דרכן של נשים להיבחר, שוללות מהציבור את הזכות לבחור בהן, ולכן אינן חוקיות. הטיעון של קוליאן היה פחות גורף. היא לא ביקשה מבג"ץ לפסול מפלגות המדירות נשים, אלא רק למנוע מהן מימון של המדינה. היא ביקשה מבג"ץ לקבוע שמדינה המצהירה שהיא מחויבת לזכויות אדם, לא תממן מפלגות המפירות זכויות אלה. קוליאן אף היתה מוכנה לפשרה לפיה לא יישלל המימון כליל, אלא רק חלקו היחסי לפי שיעורן של הנשים בעלות זכות ההצבעה. סעד מרוכך זה מצמצם את הדילמה, משום שהוא פוגע פחות ברעיון הסובלנות התרבותית.

המתלבטים בנושא אומרים שלא ברור שעל הרוב לכפות את דעתו על תרבות המיעוט. אבל זו אמירה שמשקפת הבנה שגויה של מהי אותה תרבות של המיעוט. בעיניהם, התרבות של החרדים בישראל היא התרבות של ההנהגה התורנית. אבל הקולות הקיצוניים ביותר בתוכה נשמעים באופן הכי ברור, והם מושכים אחריהם את הרוב אל עבר כללי צניעות והפרדה מחמירים יותר ויותר. זו תפישה שגויה, משום שהיא מזהה את תרבות המיעוט עם החזקים, שלא בהכרח מייצגים אותה נאמנה.

כך מושתקים קולותיהם של מנהיגים חרדים מתונים, המתנגדים לאוטובוסים נפרדים ולמדרכות נפרדות, והתומכים בלימודי ליבה לחרדים. חמור מכך, ההבנה הלקויה הזאת משתפת פעולה למעשה עם ההשתקה וההחלשה של אנשי הקהילה החרדית, שזכויותיהם נפגעות על ידי קהילתם; הנשים החרדיות למשל, שגם הן חלק מהמיעוט החרדי. כשהרוב הליברלי מסרב להחיל את הקווים האדומים של הגנה על זכויות יסוד על קבוצת המיעוט התרבותי, הוא משכפל את הפגיעה בנשים חרדיות: עכשיו הן מדוכאות לא רק על ידי ההנהגה החרדית, אלא גם על ידי הרוב, המצהיר שהוא מחויב לשוויון.

יש הטוענים כי מוטב שהשינוי יבוא מתוך הקהילה החרדית עצמה, בלי כפייה מבחוץ. אבל אם עתירתה של קוליאן איננה שינוי מבפנים, אזי שינוי מבפנים מהו? בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות ניסו נשים חרדיות להתמודד בצפת, בירושלים, באלעד ובפתח תקוה. רובן הסירו את מועמדותן תחת לחץ ואיומים באלימות. הנשים החרדיות אומרות למעשה לרוב הדמוקרטי, אם לא תעזרו לנו, תנציחו את השתקתנו על ידי הקיצונים בקרבנו.

טיעון נוסף הוא שהתערבות בהליכי הבחירה הפנים־חרדיים איננה דמוקרטית. זו טענה מופרכת: איש לא מונע מחרדים המתנגדים לשילוב נשים ברשימות לכנסת, להצביע רק למפלגות שאין ברשימתן נשים. לכן, דווקא בעתירה כזאת יש כדי לחזק את ההליך הדמוקרטי. השתתפותן של מפלגות חרדיות בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות מחייבת אותן לקבל את כללי המשחק הבסיסיים של הדמוקרטיה, ודמוקרטיה לא יכולה להעניק גושפנקה למפלגות לא דמוקרטיות.

בשנות ה–20 של המאה הקודמת התנהל מאבק סוער ביישוב היהודי בארץ: בהנהגה החרדית תבעו לשלול מנשים את הזכות להשתתף בבחירות למוסדות היישוב. גם הרב קוק, מאבות הציונות הדתית, הצטרף לדרישה. זה לא כל כך מפתיע בתקופה שבה זכות הבחירה לנשים היתה לחלוטין לא טריוויאלית, ובמדינות כמו שווייץ וצרפת נשים לא הצביעו. החוגים הדתיים איימו לפרוש ולפרק את הקואליציה הציונית השברירית, שאיפשרה בסופו של דבר את ההכרזה על הקמת המדינה.

תארו לעצמכם שהרוב הליברלי היה אומר אז, "זו התרבות שלהם, ולא ראוי שנתערב ונכפה את דרכנו. אחדות העם חשובה יותר". תחת זאת, ההנהגה הציונית הכריזה בקול צלול וברור שפגיעה כזאת בזכות הבחירה לא תעבור, גם במחיר פילוג. היום נראה לנו ברור מאליו שנשים חרדיות מצביעות. זה אפילו נראה טבעי למנהיגים החרדיים, מה גם שהם זקוקים לקולות הנשים. הם לא רואים בכך איום על תרבותם או על צביון חייהם.

כעת נותר רק לקוות שאם שוב תוגש עתירה בעניין, לבג"ץ יהיה האומץ להחליט את ההחלטה הראויה והצודקת. המשך דרכה של ישראל, הנאבקת על צביונה הדמוקרטי, מוטל כאן על כף המאזניים, לא פחות. כפי שאמר השופט מישאל חשין, לפעמים קולו של שלטון החוק הוא זך וטהור כקול הפיקולו. אל לו לקול זה להיבלע בהמולה.

ד"ר תירוש מלמדת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ד"ר כוכבי הוא עורך באוניברסיטה הפתוחה

לקריאה באתר הארץ

5 דקות על אפליית שמנים

צפו בתלמידתי ניצן גרין – אחת מארבע הטוענים המעולים במשפט המבויים על זכויות שמנים שהתקיים במאי האחרון בפקולטה למשפטים בת"א בהנחייתי – בשיחה עם בן כספית ועם מעיין קרת (מדקה 13:30). כיף לראות שמושג שטבעת בכתיבתך האקדמית – הזכות להיות שמן – "תופס" ומקבל חיים משל עצמו.

איך להשליט את דעתך תמיד בכל ארגון ב-13 צעדים. מוקדש בהערכה לח"כ סתיו שפיר, חברת ועדת.הכספים, לעו"ד חגי קלעי, שמייצג אותה בעתירה נגד העברות הכספים במשרד האוצר, וכן לח"כ ניסן סלומינסקי, יו”ר הוועדה

1. שלוט בתדירות הישיבות.

2. שלוט בהגדרת נושאי הישיבה.

3. שלוט במשך הישיבה. אם חשוב לך להעביר החלטה בעלת השלכות כספיות וארגוניות דרמטיות, קצר את משך הישיבה מראש, באופן חריג ובשל מחוייבויות קודמות. כך לא יהיה זמן לדיון משמעותי ותעביר את ההחלטה הרצויה לך.

4. הקפד על סדר יום קבוע מראש. גלה גמישות רק כשזו משרתת את האינטרסים שלך.

שפיר סלומיאנסקי

5. הקפד על רשימת דוברים מסודרת. גלה גמישות רק כשזו משרתת את האינטרסים שלך.

6. הקפד על סדר הדוברים. גלה גמישות רק כשזו משרתת את האינטרסים שלך.

7. הקפד על משך הזמן שמקבל כל דובר. גלה גמישות רק כשזו משרתת את האינטרסים שלך. אל תקבע כללים ברורים לגבי משך הדיבור (למשל 5 דקות לכל דובר). אם כללים כאלה קבועים מראש, גלה נוקשות לגביהם, למעט כאשר גמישות משרתת את האינטרסים שלך. כאשר הדוברים אינם לרוחך, הזכר לנוכחים שהזמן רץ ודחוק בדוברים לקצר.

שפירסלומיאנסקי
8. כאשר כל האמצעים הקודמים נכשלו ומופנות אליך שאלות קשות, גלה את הצד הרגשי והרגיש שלך, הילד שבפנים, שנפגע בקלות. אחרי כמה שניות, כשתתעשת לכאורה מהפגיעה העצומה ותאזור כוח להמשיך בדיון הענייני, אל תשיב לשאלה באופן ברור. ונסח את התשובה באופן המתואר בסעיף 13.

9. שלוט במספרן ובנוסחן של ההחלטות להצבעה. במקרה של מחאה של משתתפים שעמדתם לא יוצגה, טען בחיוך מתרפס שאולי אתה באמת פשוט לא מבין, אבל באמת שאין זמן וצריך לקיים כבר את ההצבעה, כי ככה זה, ככה עושים תמיד, ככה עשינו מאז ומעולם.

10. כאשר אתה מקיים דיון, ודא שמירב זמן הישיבה יתבזבז על ברכות, דיווחים לפרוטוקול, בוכלטריה ופיקנטריהלכאורה, כדי שלא יהיה זמן לדון בהחלטות החשובות, של הכסף הגדול והכוח בלחץ הזמן יהיו חייבים להעביר אותן, כפי שרצית להשיג.

11. כאשר כל האמצעים הקודמים נכשלו ועומדת להתקבל החלטה המנוגדת לרצונך, הזכר למשתתפים את מחוייבותך לשקיפות, דמוקרטיה ואחריותיות. מחוייבות זו מחייבת אותך ואת כולם לבחון יותר לעומק את הנושא שעל הפרק, לקיים התייעצויות, לשמוע עמדות של חברים, ולקבל החלטה מושכלת יותר. לפיכך הכרז על הקמתה לאלתר של תתועדה לבחינת הנושא, הגדר את התפקיד שלה בעמימות, ואל תתן לה דדליין ברור. אה, ואל תשכך לשים בוועדה אנשי שלומך ומריונטות. כולם אנשים מצויינים, אגב, שאתה אסיר תודה על נכונותם לתרום מזמנם היקר לעבודת הוועדה.

12. שלוט ברזולוציית פירוט כתיבת הפרוטוקול, ובנוסח הפרוטוקול שיופץ למשתתפים. טוב יותר: שכח להפיץ אותו למשתתפים (לשכתך הרי עושה דברים כל כך חשובים ודחופים שאפשר להבין מדוע היא לא יכולה להרשות לעצמה לבזבז זמן על זוטות. הרי אנחנו פה משפחה אחת גדולה, ולא צריכים פרוטוקול כדי לעבוד יחד תוך שיתוף פעולה). אם אתה חייב להפיצו, ודא שלא תהיה שורת נושא ברורה, שהדדליין לבקשת תיקונים הוא עוד חצי שעה, ושהמייל יגיע לתיקיית הספאם של הממוענים.

קלעי

13. ואת כל זה עשה תוך עטיית ארשת תם חביב ומעט חלול, מעין שאנסי גרדנר (ר' יאז'י קושינסקי) – מעט דביל בחוץ, אסטרטג מתוחכם בפנים. אתה לא מתכוון, אתה פשוט לא מבין. אתה רק רוצה לשרת את כולם ולקדם את העולם ואת כולנו למקום טוב יותר. אז נו, בואו חברים יקרים, נתקדם.
מקיאבלי