איך אנחנו תופסים הזדקנות? תגובה מוקלטת (רבע שעה) לפרופ' חיים חזן

שיחה מרתקת בעיניי על המתח בין תפיסת הגיל כעובדה ביולוגית, לתפיסתו כקטגוריה חברתית ומשפטית, לתפיסתו כעניין נזיל ואישי, התלוי בחוויה, ניסיון והגדרה עצמית.

האזינו בזמן הדחת הכלים, הספונג'ה או הליכת הערב לתגובה מוקלטת שנתתי בכנס הנפלא של מרכז ספרא, על האתיקה של סוף החיים. יש גם טיוטת הפייפר – לא הפצה ולא לציטוט ללא רשות המחבר. תקציר המאמר להלן.

ותודה לפרופ' חיים חזן על הפתיחות והרשות להעלות את התכנים לאינטרנט.

 Processing Impasse: The Logic of Constructing Age 

Prof. Haim Hazan, Tel Aviv University – Draft, not for citation or use without author's permission

Processing Impasse

Abstract

Any paradigm of the supposed course of life is epoch contingent, and as such it assumes a contrived sequence of phases articulated to produce a conscripting script to a given zeitgeist. However, rather than a prescribed narrative of a set trajectory, the phases of life are constituted by an inherent tension between two wrestling epistemological visions: the one holds that the logic of some general rules regulating human nature may predict both the constancy and transitory of each life phase, while the other suggests that effervescent experientially propelled meaning bar any presaging of life phase neither by content nor by boundaries. The dialectics of this Janus faced recognition of the working of movement through life generates a series of four dilemmas that forge the cultural –academic discourse of life transitions. These are: the universal versus the diverse; the determinate versus the indeterminate; social timing versus experiential temporality and linearity versus circularity. The practical resolutions are the behavioral manifestations of what in turn is conceptualized as the life span and its passages. Nevertheless, when no such passages could be invoked these constitutive dilemmas go astray and stop the logic of contemplating life as a discursive course. The social strategies employed to manage this impasse, otherwise known as old age, are the subject of the paper.

Key words: life course; life cycle; social time; social structure; age; construction; experience

כנס האתיקה של סוף החיים, מרכז אדמונד ספרא לאתיקה, אונ' תל אביב, 10 ביוני 2014

כנס האתיקה של סוף החיים, מרכז אדמונד ספרא לאתיקה, אונ' תל אביב, 10 ביוני 2014

עידו אפרתי ב"הארץ" על שמנים, מטוסים, והמשפט המבוים שעסק בהם

הסטודנטים בחנו את סוגיית התשלום הכפול שנדרשים בעלי משקל עודף לשלם לחלק מחברות התעופה כדי לטוס לחו"ל

 בשנת 1955 סיקר עיתון "העולם הזה" את תחרות בחירת מלכת היופי. שבועות ספורים לאחר התחרות, הופיעה במדור המכתבים למערכת התגובה הבאה: "בנוגע לבחירת מלכת היופי הרשוני להעיר למכתבו של הקורא בן־ישר. הוא אמר שבמדינה המרחבית שלנו דרוש יופי מרחבי, כלומר – בחורות שמנות. אני מתנגד בהחלט. שומן הוא דבר לא אסתטי ואפילו מנוון..". יורם, חיפה.

עם האזכור הזה פותחת ד"ר יופי תירוש, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב את מאמרה שכותרתו: "משקל גוף: קטגוריה חדשה במשפט הישראלי". החיבור עוסק בהיבטים המשפטיים של היחס החברתי והממסדי לאנשים בעלי משקל עודף. המאמר משרטט בקווים חדים את האופן שבו מוקעים בעלי משקל עודף וזוכים ליחס חריג כמעט בכל אשר יפנו – בחברה, בממסד, באקדמיה, בשוק העבודה, בעולם העסקים והשירותים ובכוחות הביטחון. תירוש מתארת כיצד הפך המשקל העודף לסמל כשלון ולמושא לזלזול בישראל, כמו במקומות אחרים בעולם.

במחקר שנערך באוניברסיטת ניו יורק ופורסם בינואר 2013 וכלל יותר מ–4,000 משתתפים, העדיפו כמחצית מהם לאבד שנת חיים מאשר להשמין. 15% אף העדיפו לאבד עשור מחייהם על פני השמנה, שליש העדיפו להתגרש מאשר להשמין ורבע העדיפו לאבד את היכולת להוליד ילדים על פני השמנה.

פנים מטוס. לחלק זה עולה יותר

פנים מטוס. לחלק זה עולה יותר. צילום: בלומברג

אם קיימת זכות להיות עם משקל עודף, כפי שטוענת תירוש, קשה עד בלתי אפשרי לתבוע אותה. ואכן, לא כל יום עומדת לבעלי המשקל העודף ההזדמנות להתקומם ולהעמיד למשפט את אלה שמעניקים להם, לתחושתם, יחס חריג או מפלה לרעה. השבוע נקרתה להם הזדמנות, אם כי תיאורטית, לשטוח חלק מטענותיהם. המשפט המבוים שנערך ביום שלישי האחרון בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב העמיד במרכזו את השאלה "האם חברות התעופה רשאיות לגבות כרטיס טיסה כפול מנוסעים שמנים?".

המקרה שנדון הוא מקרה פרטי מפוברק שהותאם לצורכי תרגול והדגמה. ארבעה תובעים, לכאורה, יוצגו על ידי פרקליטי התביעה – סטודנטים נלהבים ונחושים מהפקולטה: עמותה שנלחמת בתופעה של אפליית אנשים במשקל עודף, אדם בעל משקל עודף כתוצאה מבעיה תפקודית בבלוטת התריס, דוגמנית אופנה של מידות גדולות המרבה לטוס לחו"ל לצורכי עבודה ועובדת ניקיון קשת יום שילדיה ניזונים מג'אנק פוד בשל היעדרות ממושכת שלה ושל בעלה נהג המשאית. הארבעה החליטו להגיש תביעה נגד חברת התעופה הפרטית הדמיונית "שחקים", על רקע החלטתה לגבות מחיר כפול מנוסעים שהם בעלי מדד 35 BMI (מדד מסת הגוף – ע"א) ומעלה. על פי נהלי החברה, לכאורה, נדרשים אותם נוסעים לרכוש מראש כרטיסים עבור שני מושבים. "בית המשפט" היה מלא עד אפס מקום והקהל קיבל בעמידה את שלושת השופטים שלוהקו לתפקיד: שופט בית המשפט העליון חנן מלצר, ד"ר אביחי דורפמן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה ועו"ד אורנה לין.

ד"ר תירוש

ד"ר תירוש. צילום: דניאל צ'צ'יק

התרחיש המשפטי, שאותו טוותה תירוש כמנחה האקדמית של המשפט, אינו תלוש והוא שואב השראה מהמציאות. מדיניות תשלום עבור בעלי משקל עודף מתקיימת בחלק מחברות תעופה בעולם, באופן נחרץ או מתפשר יותר. חברות תעופה מתלבטות כיום כיצד להתמודד עם נוסעים בעלי משקל עודף, על רקע התרחבות התופעה של השמנת יתר. חברת התעופה סמואה אייר, המפעילה טיסות באזור האוקיינוס השקט, הודיעה בשנה שעברה כי מחירי הטיסה ייקבעו על פי משקלם של הנוסעים בצירוף משקל המטען שהם נושאים עמם. חברות תעופה כמו סאות'ווסט איירליינס ויונייטד איירליינס מבקשות מנוסעים בעלי משקל עודף לרכוש מושב נוסף במטוס. חלק מהחברות החליטו כי נוסע שאינו יכול לסגור את חגורת המושב או שישיבתו אינה מאפשרת הורדת ידית הישיבה, יוטס על בסיס מקום פנוי במטוס בשורה בה יוכל לשבת בשני מושבים סמוכים.

בישראל התופעה של השמנת יתר נפוצה פחות בהשוואה לארה"ב, ובחברות התעופה הישראליות אין מדיניות מוצהרת אך הן מצפות מנוסעים עם עודף משקל חריג להיות מודעים למצבם ולעובדה שמושב יחיד לא יספיק עבורם ולרכוש על דעת עצמם שני מושבים. שינוי המדיניות בנוגע לחיוב משקל גוף עודף גם זוכה מעת לעת לתמיכה מצד כלכלנים, דוגמת הכלכלן הנורווגי, פרופ' בהראט בהאטה מאוניברסיטת סון אוג פיורדנה, שטען כי חברות התעופה צריכות ללכת בעקבות מגזרי תחבורה אחרים ולהתחיל לגבות מחירים לפי נפח ומשקל.

בקמפוס התל אביבי הוצבו בפני הרכב השופטים סוגיות מאתגרות שנוגעות לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הזכות לאוטונומיה של אדם על גופו אל מול הפגיעה בשכנו (למושב), זכות חופש התנועה וכן שאלות כמו האם זו אפליה על בסיס מידות גוף, האם ראוי אדם עם משקל עודף ליחס של אדם בעל מוגבלות ועד לשאלת הלגיטימיות הכלכלית־מסחרית שבדרישת תשלום נוסף עבור משקל גוף.

הסטודנטים, "עורכי הדין" מטעם התביעה ניסו להילחם את מלחמתם של הנוסעים בעלי המשקל העודף וטענו כי מדיניות חברת "שחקים" אינה חוקית ומשפילה, מקפחת ופוגעת בזכויות היסוד של התובעים ושל הציבור השמן בכלל. הם גם יצאו נגד ההנחה לפיה משקל גוף הוא שאלה של בחירה ותלוי בלעדית בצריכה מאוזנת של קלוריות וביצוע פעילות גופנית. הם אף הציגו מחקרים המצביעים על כישלון דיאטות בטווח הארוך וכן מנו סיבות רפואיות שגוזרות על אדם משקל עודף. בנוסף, טענו עורכי הדין כי גם אם הופך אדם לבעל משקל עודף מבחירה, אין זה ראוי לדרוש ממנו באופן עקיף או ישיר לרזות. יתרה מכך, יש לכבד את זכותו להיות עם עודף משקל ולהקביל אותה לזכות חופש הביטוי או לחופש דת וכי יש לראות באוטונומיה על משקל הגוף היבט של כבוד האדם וחירותו.

נציגי חברת התעופה כפרו כמובן בטענות. הם טענו כי מדיניות זו מתחייבת בין היתר מסיבות כלכליות שנגזרות עליה בשל התחרות בענף התעופה והציגו מחקר אמריקאי לפיו בשנים האחרונות גרם עודף משקלם של נוסעים לעלייה בצריכת הדלק שהגיעה ל–1.35 מיליארד ליטרים. הם ציינו כי חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים אינו חל על בעלי המשקל העודף וכי רף המשקל שנקבע לרכישת כרטיס כפול – 35 BMI – משקף רק מקרי השמנה קיצוניים.

התביעה נדחתה ברוב של שני שופטים (מלצר ודורפמן), ולין קיבלה אותה. "התובעים לא ביססו בצורה הנדרשת את טענתם בדבר מוגבלותו של אדם כבד משקל", קבע מלצר. "אני מתקשה לראות כיצד עודף משקל עומד בכך. לא מצאנו ממש כי מדיניותה של הנתבעת פוגעת ביכולתם של הנתבעים לצאת את הארץ ועומדות בפניהם עוד מספר חלופות".